טאבו הסדר ת"א ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 25.10.2009, וכן של פסיקתאות מאוחרות יותר שניתנו בעקבותיו, בנוגע לזכויות בחלקה 13 גוש שומה 7021 הידועה כיום כחלקה 27 גוש רישום 9004. על פי אותו פסק דין, נקבע כי המשיבים הם בעלי הזכויות בנכס.

המבקש, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, טוען כי לאחרונה התגלה לו שיורשיו של המנוח בנדלי חנא גרבי, בעל מחצית הזכויות בנכס, נמצאים בלבנון ולכן מחציתו של הנכס הינה נכס נפקד המוקנה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. יצויין כי לגבי הזכויות במחציתו האחרת של הנכס, תלוי ועומד סכסוך בין המשיבים לבין צדדים שלישיים, שטרם נדון לגופו של ענין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה.

ראשית לכל, יש לדחות את טענת המשיבים לפיה המבקש מנוע מהגשת בקשה לביטול פסק הדין, משום שכביכול היה צד להליך מלכתחילה, אלא שהוא עצמו ביקש להשתחרר ממנו לאחר שהצהיר כי אין לו כל זכויות בנכס. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 13.9.2009 מעלה כי ההצהרה האמורה ניתנה על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), ולא על ידי המבקש. העובדה שהמבקש מיוצג כיום על ידי אותה באת כח שייצגה את המינהל באותו דיון, אינה מעלה או מורידה, שכן המבקש איננו המינהל והמינהל איננו המבקש, ומדובר בבעלי דין שונים לגמרי, גם אם הם מיוצגים על ידי אותה באת כח.

מטעם זה ממש, לא חלה על המבקש מגבלת 30 הימים הקבועה בתקנות בנוגע להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. מגבלה זו חלה על מי שהיה בעל דין בהליך, ולא על מי שמלכתחילה לא צורף אליו, כמו בעניננו.

אכן, טוב היה עושה המבקש אם היה מגיש את בקשת הביטול בלא דיחוי, מיד לאחר שנודע לו על זכויותיו הנטענות בנכס, ולא רק בחלוף חודשים רבים, אך עצם העובדה שהבקשה הוגשה בשיהוי לא מבוטל, אין בה די על מנת לחסום את דרכו של המבקש לנסות ולהוכיח כי הנכס המדובר מוקנה לו, ולא למשיבים.

על כן, יש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק.

למעלה מהצורך אציין כי לגופו של ענין, בפיו של המבקש טענה כבדת משקל הראויה לברור, קרי, הטענה לפיה הנכס שבמחלוקת אמור להיות מוקנה לו, ולא למשיבים, הואיל ומדובר בנכס נפקד במובן חוק נכסי נפקדים, התש"י- 1950. לכך יש להוסיף את העובדה שבעבר המשיבים עצמם הודו, לפחות לגבי מחציתו השניה של הנכס, שאין להם זכויות בו. משמעותה ותוקפה של הודאה זו טעונים ברור לגופו של ענין. על כן, גם אם הייתי מגיע למסקנה כי עסקינן בבקשה לביטול פסק דין מכח שיקול דעתו של בית המשפט, ולא מתוך חובת הצדק, עדיין היה מקום להורות על ביטולו של פסק הדין, באשר שאלת סיכויי ההגנה של המבקש (ולא השאלה מדוע המבקש לא התגונן במועד) היא השאלה שיש ליתן לה את המשקל המכריע.

לפיכך, פסק הדין מבוטל גם לגבי המחצית השניה של הזכויות בנכס.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ב, 23 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, שופט

רשם ביהמ"ש המחוזי

תל אביב-יפו